גרין קארד (Permanent residence, כלומר תושבות קבע) הוא כרטיס זיהוי שמזהה את נושאו כבעל מעמד של תושב קבע שאינו אזרח בארצות הברית. המונח "גרין קארד" גם מתייחס לתהליך ההגירה שבמהלכו הופכים המהגרים לתושבי קבע חוקיים. למחזיקי גרין קארד זכויות מסוימות, ובכללן הרשות להתגורר ולעבוד בארצות הברית במשך תקופה ממושכת. מי שהוענק לו תושבות קבע צריך לשמור על כללים מסוימים, ועלול להיות מגורש אם הפר תנאים אלו.
אזרח זר בעל כרטיס גרין קארד רשאי להשיג שני היתרים חשובים בזמן שהבקשה נמצאת בתהליכי טיפול: אישור עבודה, והיתר המאפשר לצאת ולהיכנס למדינה.
על פי החוק, תושבי הקבע בארצות הברית חייבים לשאת בכל עת כרטיס גרין קארד בר תוקף ולהציג אותו על פי דרישה לקצין מטעם מחלקת ההגירה. למרות שהתושבים הזרים בסטטוס של תושב קבע נדרשים לשאת עמם את כרטיסי הזיהוי הללו, אזרחי ארצות הברית אינם נדרשים לשאת תעודת זיהוי כלשהי.
הרשויות האמריקאיות יכולות לבטל את סטטוס תושב הקבע. בין השאר כתוצאה מביצוע עבירות פליליות שעלולות גם להיות עילה לגירוש. הרשויות האמריקאיות יכולות גם לקבוע כי תושב קבע איבד את הסטטוס שלו משום ששהה מחוץ לגבולות ארצות הברית יותר מ-365 ימים (מבלי לקבל אישור על כך לפני שעזב), או משום שלא הגיש דו"ח מס הכנסה בזמן שהותו מחוץ לגבולות ארצות הברית. הרשויות רשאיות גם לבטל את הסטטוס של תושב הקבע אם נמצא כי הסטטוס הושג במרמה.
מי שאיבד את סטטוס תושב הקבע חייב לעזוב את גבולות ארצות הברית בהקדם האפשרי או שיעמוד בפני גירוש של רשויות ההגירה. במקרים מסוימים הרשויות יכולות לאסור על אנשים מסוימים להיכנס לגבולות ארצות הברית במשך שלוש או שבע שנים, ולעיתים אף לצמיתות.
כל שנה, בסביבות 50,000 אשרות הגירה ניתנות דרך הגרלת הגרין קארד לאנשים שנולדו בארצות בעלות שיעור הגירה נמוך יחסית לארצות הברית. הפונים יכולים להגיש את הבקשה רק לפי ארץ הלידה, ולא לפי אזרחותם. מי שעלה בגורל יכול להגיש מועמדות לתושבות קבע בארצות הברית. הזוכים בהגרלה יכולים גם להגיש בקשה זהה לבני או בנות זוגם ולילדים אם הם אינם נשואים ומתחת לגיל 21.