גרין קארד הוא מסמך זיהוי שמאפשר לאזרחים שאינם אזרחים ארה"ב לחיות ולעבוד באופן חוקי בארצות הברית. הוא ידוע גם ככרטיס תושב קבע, והוא משמש הוכחה לכך שהמחזיק בו קיבל תושבות קבע בארץ.
גרין קארד ניתן להשיג באמצעות מספר דרכים, למשל חסות משפחתית, תעסוקה והשקעה. לכל קטגוריה דרישות כשירות משלה, ותהליך הבקשה יכול להיות ארוך ומסובך.
חסות משפחתית היא אחת הדרכים הנפוצות ביותר להשיג גרין קארד. אזרח ארה"ב או תושב קבע יכול לתת חסות לבני משפחה מסוימים, כגון בן זוג, הורה או ילד, לצורך תושבות קבע. התהליך כולל בדרך כלל הגשת עתירה לשירותי האזרחות וההגירה האמריקאית והמתנה לאישור. זמן ההמתנה יכול להשתנות בהתאם ליחסים בין נותן החסות למוטב וארץ המוצא של המוטב.
תעסוקה היא עוד דרך נפוצה להשגת גרין קארד. מעסיקים בארה"ב יכולים לתת חסות לעובדים זרים לתושבות קבע אם הם יכולים להוכיח שאין עובדים אמריקאים מוסמכים זמינים לתפקיד. על המעסיק לעבור תהליך של אישור עבודה עם משרד העבודה ולאחר מכן להגיש עתירה. התהליך יכול לקחת מספר שנים, ויש מכסות לקטגוריות תעסוקה.
למחזיקי גרין קארד זכויות מסוימות, ובכללן הרשות להתגורר ולעבוד בארצות הברית במשך תקופה ממושכת. מי שהוענק לו כרטיס תושב קבע צריך לשמור על כללים מסוימים, ויכול להיות מגורש אם הפר תנאים אלו.
על פי החוק, תושבי הקבע בארצות הברית חייבים לשאת בכל עת כרטיס גרין קארד בר תוקף ולהציג אותו על פי דרישה לקצין מטעם מחלקת ההגירה. אזרחי ארצות הברית אינם נדרשים לשאת תעודת זיהוי כלשהי.
הרשויות האמריקאיות יכולות לבטל את סטטוס תושב הקבע. בין השאר כתוצאה מביצוע עבירות פליליות שעלולות גם להיות עילה לגירוש. הרשויות האמריקאיות יכולות גם לקבוע כי תושב קבע איבד את הסטטוס שלו בגלל ששהה מחוץ לגבולות ארצות הברית יותר מ-365 ימים.
מי שאיבד את סטטוס תושב הקבע חייב לעזוב את גבולות ארצות הברית בהקדם האפשרי או שיעמוד בפני גירוש של רשויות ההגירה. במקרים מסוימים הרשויות יכולות לאסור על אנשים מסוימים להיכנס לגבולות ארצות הברית במשך שלוש או שבע שנים, ולעיתים אף לצמיתות.